פסק-דין בתיק עפ"ג 44618-03-12

המשיבה הורשעה לאחר שמיעת ראיות בת"פ 50924-01-11 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בעבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי, נושא האישום הראשון, איומים על אותו חסר ישע, נושא האישום השני, והפרת הוראה חוקית בדבר מעצר בית נושא האישום השלישי, ונידונה ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 8 חודשי מאסר על תנאי, ל- 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא, לתשלום קנס בסכום של 1,000 ש"ח ששולם, ולתשלום פיצוי למתלונן בסך 3,000 ש"ח שלא שולם.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות, והמערערת טוענת בהודעת הערעור כי מן הראוי היה להשית על המשיבה עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

לטענת המערערת, שגה בימ"ש קמא בכך שלא נתן משקל ראוי לחומרת העבירות ונסיבותיהן, לא נתן ביטוי ראוי לנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלונן ולאלימות הפיזית שהופעלה כלפיו על ידי המשיבה, כמתואר באישום הראשון.

כמו כן טוענת המערערת, כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לחומרת האיומים והפגיעה הנפשית במתלונן נושא האישום השני, ולעובדה שהמשיבה לא נטלה אחריות על מעשיה, לא התחרטה עליהם, ואילצה את המתלונן להעיד בפני ביהמ"ש, חרף גילו המבוגר.

עוד טוענת המערערת, כי מעשי המשיבה מחייבים ענישה מחמירה ומרתיעה על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים מלנהוג כפי שנהגה המשיבה כלפי המתלונן.

ב"כ המשיבה טוענת כי בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הראיות, לרבות עדותו של המתלונן והתרשמה ממנו, הטילה על המשיבה עונש ראוי בהתחשב במעשיה כלפי המתלונן.

כמו כן טענה ב"כ המשיבה, כי לא מדובר בחסר ישע אשר זקוק להגנה אלא במי שהוא אדם סיעודי, אך איננו מוגבל מבחינה שכלית ויש לראות במעשיה של המשיבה נושא האישום הראשון, משום אירוע אחד שנסיבותיו אינן חמורות.

כך גם טענה ב"כ המשיבה, כי יש לראות באיומים נושא האישום השני איומים לא חמורים והפרת מעצר הבית על ידי המשיבה נעשה בשל חוסר אפשרות לקיים את תנאיו.

ב"כ המשיבה עמדה על נסיבותיה האישיות של המשיבה, שאין לה עבר פלילי, ושלא ריצתה מעולם עונש מאסר.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא, וכן בהכרעת הדין, מעלה כי בעיקרו ראה בימ"ש קמא עין בעין עם המערערת את חומרת התנהגותה של המשיבה ואת הצורך להרתיע מטפלים כמותה מלתקוף את מי שהם מטפלים בהם.

ברישא הכרעת הדין תיאר בימ"ש קמא את המתלונן כמי שבגלל גילו ומצבו הבריאותי הוא סובל מסחרחורות וחוסר יציבות, הוא הולך בעזרת מקל, לא יכול להתקלח בכוחות עצמו, לא יכול ללכת לשירותים ולכן הוא נזקק לעזרתה של המשיבה במשך כל שעות היממה.

עוד עולה מהכרעת הדין של בימ"ש קמא, כי המתלונן לוקה בלבו, ונזקק לקוצב לב, וזו הסיבה שחשש שהמים ששפכה עליו המשיבה נושא חלק מהאישום הראשון יפגעו בקוצב הלב וישבשו את פעילותו.

מתיאור זה של המתלונן לא ניתן לקבל את דברי ב"כ המשיבה כי לא מדובר במי שנפגע קשות מהתנהגותה של המשיבה כלפיו, הן בכל הקשור לאלימות הפיזית נושא האישום הראשון, והן בכל הקשור לאיומים נושא האישום השני.

איננו מקבלים עמדת ב"כ המשיבה לפיה מדובר באירוע אחד של אלימות נושא האישום הראשון, שכן מעובדות האישום הראשון, לפיהם הורשעה המשיבה, עולה כי לא רק שהיא שפכה עליו כוס מים בתגובה לבקשתו להביא לו מים לשתיה אלא גם זרקה עליו כרית ובתוכה ארנק שפגע בראשו, לאחר שהמתלונן ביקש ממנה לחפש את הארנק והיא מצאה אותו בתוך הכרית, וחמור מכל, הטיחה בראשו מכשיר רדיו נייד שעמד ליד מיטתו וגרמה לו פצע מדמם בקרקפת.

כך אין להקל ראש באיומים שהשמיעה המשיבה כלפי המתלונן נושא האישום השני, כאשר אמרה לו "החיים שלך בידיים שלי, כי אני מטפלת בך, ואם אני אתן לך כדור אחר אין לך חיים" שכן מדובר בתיאור המצב לאשורו והמתלונן, אשר נזקק לשירותיה של המשיבה, לא גרם לעזיבתה לפני האירועים נושא כתב האישום שכן חשש שיקבל מטפלת גרועה ממנה.

בית משפט קמא עמד בגזר הדין על חומרת התנהגותה של המשיבה, אשר לא נטלה עליה אחריות עד היום, על המעילה שמעלה באמונו של המתלונן ועל הצורך להרתיע מטפלים בכוח מלהתנהג כלפי המטופלים כפי שנהגה (ראה סעיפים 8-10 לגזר הדין).

בימ"ש קמא אף דחה, ובצדק, את טענת ב"כ המשיבה לפיה המשיבה לא התכוונה לפגוע או להתעלל במתלונן, וכי מדובר באירוע חד פעמי, כמו גם את טענתה שיש להקל בעונשה של המשיבה בגלל שתעזוב את הארץ מיד לאחר ביצוע גזר-הדין.

בימ"ש קמא, ובצדק, לא הקל בעונשה של המשיבה מאחר ואילצה את המתלונן להעיד בבית משפט קמא ולא נטלה אחריות על מעשיה, עובדה שבימ"ש קמא כינה אותה "מדאיגה מאוד".

לאור כל האמור לעיל, וגם בהתחשב בפסיקה שהובאה בפני בימ"ש קמא על ידי המערערת ופסיקה נוספת שהוצגה בפנינו על ידי בא כוחה במהלך הדיון, יש מקום להחמיר בעונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המשיבה.